ככל שהמשכתי לחקור, נתקלתי במשהו כל כך ברור שזה גרם לי לזעום.

נוירולוגים משתמשים בכלי כבר עשרות שנים כדי לבדוק תפקוד עצבי – קולן 128 הרץ.

הם מקישים עליו ומניחים אותו על הגוף כדי לראות אם העצבים שלכם מזהים את הרטט.

זו בדיקה נוירולוגית בסיסית.

אבל הנה מה שזעזע אותי:

מחקרים מאוניברסיטת אוקספורד הראו שהתדר הזה לא רק בודק עצבים, הוא מרגיע אותם.

כאשר הוא מיושם על שרירים מתוחים ומפרקים מודלקים, רטט של 128 הרץ קוטע פיזית את אות הכאב שעובר דרך העצם.

חשבו על זה כך:

דמיינו שהכאב שלכם הוא כמו אזעקת מכונית שצורחת ללא הפסקה.

תרופות מנסות לעמעם את הצליל עם צמר גפן באוזניים שלכם.

אבל האזעקה ממשיכה לצלצל.

הקולן של 128 הרץ? הוא מכבה פיזית את האזעקה.

הוא לא מסווה. הוא לא מעמעם.

הוא קוטע את האות במקור.

הרטט מפעיל את ה"תגובה הפארא-סימפתטית" שלכם – מצב המנוחה והתיקון של הגוף שלכם.

ההפך ממצב איום.

חוקר אוניברסיטאי אחד הגדיר זאת בצורה מושלמת:

"תרופות מנסות להרדים כאב באופן כימי. טיפול ברטט קוטע פיזית את הלולאה הנוירולוגית שיוצרת כאב."

הייתי סקפטית לחלוטין.

 אבל אז הבנתי משהו שגרם לי לזעום...